הנהלת בתי הדין הרבניים תפצה מוסיקאי שהפסיד הופעה בחו"ל בגין צו יציאה מהארץ שלא בוטל

1.         התובע שהינו מוזיקאי בתחום המוסיקה האלקטרונית, הגיש תביעה כנגד הנתבעת לפיצוי כספי בסכום של 12,000 ש"ח בגין נזק שלטענתו, נגרם לו, לאחר שביום 21.04.2011 לא הותרה יציאתו מהארץ, בשל צו עיכוב יציאה שהוצא כנגדו במסגרת הליך גירושין.

2.         ביום 02.09.2010 השיט בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע (כב' הרב אהרון דרשביץ), צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד התובע (להלן: "צו העיכוב").

3.         ביום 24.11.2010 החליט בית הדין הרבני (כב' הרב אהרון דרשביץ) " לבטל את צו עיכוב היציאה כמבוקש". החלטה זו כפי שיובהר להלן לא עודכנה במשטרת הגבולות.

4.         במהלך חודש פברואר 2011 התובע יצא את הארץ להופעה בחו"ל אולם חשש שצו העיכוב לא בוטל, לפיכך הצטייד בטופס ידני, המאשר שצו העיכוב מבוטל. התובע הציג האסמכתא הנ"ל וטס ליעדו מבלי שנתקל בסירוב.

5.         במהלך חודש אפריל 2011 התובע הוזמן לשתי הופעות בטוקיו. האחת, תוכננה ליום שישי 22.04.2011 בשעה 12:00 (להלן: "ההופעה הראשונה"). השנייה, תוכננה ליום שבת 23.04.2011 (להלן: "ההופעה השנייה").

6.         התובע רכש כרטיס טיסה ליום 21.04.2011 לשעה 06:30 בבוקר (להלן: "הטיסה הראשונה"). עם הגעת התובע לשדה התעופה, כשעתיים לפני הטיסה, התברר לו ע"י פקיד משטרת הגבולות, שצו העיכוב בעינו עומד ולכן הוא אינו רשאי לצאת את הארץ.

7.         התובע שב לביתו בבאר שבע על מנת לפעול להסדרת העניין כדי שיוכל לצאת את הארץ עוד באותו היום על מנת שלא יאחר את מועד הגעתו להופעות. לטענת התובע, בית הדין הרבני היה סגור באותו היום בשל חול המועד פסח. התובע פנה לעורך דינו, האחרון יצר קשר עם מזכיר בית הדין הרבני, הרב יצחק דהאן והצדדים סיכמו כי ייפגשו מיידית במשרד בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע. בין לבין, התובע שינה את שעת טיסתו ליום 21.04.2011 לשעה 13:00 בצהריים (להלן: "הטיסה השנייה").

8.         התובע נפגש בשעות הבוקר, עם הרב דהאן במשרד בית הדין הרבני בבאר שבע. הרב דהאן פעל לעדכון/ביטול צו העיכוב באמצעות שליחת פקס למשטרת הגבולות, אולם בשל לוח זמנים "צפוף" התובע איחר גם את הטיסה השנייה שנקבעה לשעה 13:00. לבסוף, התובע יצא את הארץ ביום 21.04.2011 בשעה 23:35 (להלן: "הטיסה השלישית").

9.         התובע העמיד את תביעתו על הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לו כדלהלן:

א.         1500$ בגין הפסד תשלום שכר ההופעה הראשונה, שנקבעה ליום 22.04.2011 בשעה 12:00.

ב.         100$ בגין עלות שינוי שעת הטיסה.

ג.          נזק עקיף, בגין שווי "מיילים" בחברת הנסיעות שבו התובע מופיע "כנוסע מתמיד" (לא צויין סכום).

ד.         נזק עקיף, בגין פגיעה במוניטין שעה שהאמרגן היפני שהזמין ההופעה, חדל לעבוד עימו  כתוצאה מאירוע זה (לא צויין סכום).

ה.         עגמת נפש בהתחשב בכך שכשעתיים לפני הטיסה המתוכננת ולאחר שמסר את המזוודות לביקורת התברר לו שאינו מורשה לטוס. בשל כך נאלץ להמתין זמן רב לאחר הטיסה על מנת לקבל את חפציו האישיים, עבר "טרטורים רבים", נאלץ להיזקק לסיוע משפטי, לנסוע משדה התעופה בן גוריון לבית הדין הרבני בבאר שבע וחזרה ולבסוף נמנעה ממנו האפשרות לבצע את ההופעה הראשונה במועדה.

10.        הנתבעת מכחישה את הטענות שהועלו כנגדה בכתב התביעה ועתרה לדחיית התובענה. נטען כי יש להטיל האשמה על התובע שעה שביום הטיסה המיועדת (21.04.2011) היה עליו להצטייד באסמכתא מבית הדין הרבני, לפיה צו העיכוב בוטל, כפי שעשה במהלך חודש פברואר 2011 עת יצא את הארץ. עוד נטען כי בנקל התובע יכל להתוודע לצו העיכוב שעה ש- "מבירור פשוט מול בית הדין הרבני, אשר הוא שהוציא את הצו, יכול היה התובע לדעת כי צו עיכוב היציאה נגדו לא בוטל בממשק הממוחשב של בתי הדין וביקורת הגבולות" (סע' 6 לכתב ההגנה).

עוד נטען, כי גם אם התובע היה יוצא את הארץ בטיסה הראשונה שנקבעה לשעה 06:30, היה מאחר את ההופעה הראשונה ומשכך אין לו להלין אלא על עצמו (יצויין כי טענה זו נטענה על יסוד המובא בכתב התביעה, שעה שהתובע שגה בציון מועד ההופעה הראשונה).

            עוד נטען כי ביום הטיסה, בשעות הבוקר המוקדמות, התובע קיבל מהרב דהאן את האסמכתא שנשלחה בפקס למשטרת הגבולות, לפיה צו העיכוב מבוטל, ולפיכך לא הייתה לתובע מניעה להגיע לטיסה השנייה שתוכננה לשעה 13:00.

בקשות המדינה: